Itamar - (אריה איתמר - (וולצ'ונוק

אריה איתמר – רקע משפחתי

משפחת אמי – וקסר, הגיעה לאודסה העיר, קרוב ליסודה בשנת 1794 (כנראה מגרמניה) והם הקימו בעיר מפעל ליצור חבלים וחנות בשכונה היהודית שנקראה "מולדובאנקה". אביה של אמי – זכריה, היה שותף עם אביו – יעקב במפעל החבלים. היו לו שתי אחיות ואח. לאמי קראו דורה ואחד מסביה היה אב בית הדין הרבני באודסה. אמי, שנולדה בשנת 1914, למדה הנהלת חשבונות והייתה מנהלת חשבונות של מפעל ליצור נעליים. היו לה עוד שתי אחיות.

משפחת אבי - וולצ'ונוק, הגיעה לאודסה במחצית המאה ה-19 מאזור מוגילב בבלארוס. סבי – סלומון היה כנר ושען וגם פעיל פוליטי במפלגה הסוציאל – רבולוציונרית, שהתנגדה גם לצאר וגם לקומוניסטים. סלומון היה פעיל במרד פוטיומקין בשנת 1905 והוא היה אחד ממארגני שייטת האספקה מאודסה לאנייה המורדת. הוא נכלא לזמן מה ע"י שלטונות הצאר ואחרי ששוחרר התחתן עם חנה –  פרלה, סבתי, ונולד לו בן – מיכאל, אבי, בשנת 1914. ב- 1921, כאשר הקומוניסטים התקרבו לאודסה, סלומון חש איום על חייו, ברח לעבר הגבול הרומני ועקבותיו נעלמו. סבתי נשארה לבד עם בנה.

מיכאל פנה לקריירה צבאית, למד בבית הספר לקציני רפואה בחארקוב והוצב כקצין בשנת 1937 בבסיס הצי הסובייטי באודסה. הכיר קודם לכן את אמי דורה והם התחתנו בשנת 1937. אני – ליאוניד – אז, נולדתי בדצמבר 1938. עם פרוץ המלחמה, ב- 22.6.41 הועבר אבי לחזית סמולנסק והוא שרת כחובש קרבי ביחידת הגנה אנטי אווירית. אמי התנדבה גם היא לצבא כאחות ונשארתי באודסה עם סבתי. אבי הצליח לשרוד עם יחידתו ולסגת לפאתי מוסקבה, שם השתתף בהתקפת הנגד של הצבא האדום, שהחלה בדצמבר 1941, וב-18 לינואר 1942 נהרג בהפגזה גרמנית על בית חולים השדה בו שרת, בכפר קודינובו, מדרום מערב למוסקבה. אמי וסבתי לא ידעו על כך דבר.

העיר אודסה הוקפה ע"י כוחות רומניים, בעלי בריתם של הגרמנים ובאוקטובר 1941, לקחה אותי סבתי לרכבת האחרונה שיצאה מהעיר, והצליחה לחלץ אותי כאשר הרכבת פורצת תוך כדי אש את המצור וגם אני נפגע מרסיסים. תחנתנו הראשונה הייתה עיירה ליד מוסקבה, שם חברה אלינו אמי ששוחררה מהצבא ומשם נדדנו לסמרקנד באוזבקיסטאן, ואח"כ לדושאנבה בטאדג'יקיסטאן. שם נודע לנו על נפילתו של אבא. בדושאנבה עבדה אמי כמנהלת חשבונות במפעל ליציקת פסי ברזל ושם עם הזמן היא הכירה פליט יהודי פולני – שלמה אוגרודובסקי – ועמו מיסדה את הקשר. שלמה היה ציוני ובתום המלחמה, כאשר התאפשר לו לחזור לפולין לקח אותנו (כולל אחות שנולדה) לרכבת שנעה מערבה וכך הצטרפנו למפעל הבריחה. סבתי סירבה להצטרף ולי, כדי שאחשב כביכול כבנו של שלמה, זייפו את הגיל ו"הצעירו" אותי בשנתיים. הדבר התגלה לי רק בשנת 2016. כל בני משפחתי שנשארו באודסה, הושמדו, דודה אחת שרדה אך עקבותיה נעלמו.

​

אריה איתמר בן למשפחת וולצ'ונוק מספר את סיפור הבריחה של משפחתו החל משנת 1941 עם פרוץ הגרמנים במלחמת העולם השניה לאודסה עיר הולדתו ועד לעלית המשפחה ארצה לאחר שברחו, ממחנה העקורים של מעפילי האקסודוס אמסטאו שבגרמניה, בדרכונים מזוייפים על שם משפחת תיירים פולנים הבאים לבקר בארץ ישראל לאחר כ"ט בנוסמבר 1947. אריה איתמר עבר את מסע מעפילי האקסודוס בהיותו ילד בגיל 8 וחצי. סיפורו הוא סיפור מנקודת המבט של ילד שעבר את המסע. סיפורו בדרך כלל שונה מהסיפור אותו מספרים המבוגרים. כגון הניצחון האישי שלו על הבריטים בסוכריה שזרק על חייל בריטי לאחר הקרב, או עיפרון שאביו הביולוגי מיכאל וולצ'ונוק נתן לו כדי להרגיע אותו ועוד. 

בשנת 1946 לאחר ששלמה אוגרודובסקי נעצר, בדושנבה שבטג'יקיסטאן, על ידי הק.ג.ב. ושוחרר, החליטו ההורים שהם חייבים לברוח לארץ ישראל. הם היו 4 , אריה איתמר, חצי אחותו אנה (חנה כהן) דבורה האמא ושלמה אביו החורג. סיפור בריחתם עד שהגיעו למקום מבטחים באזור הכיבוש האמריקאי שבגרמניה למחנה העקורים שבאיינרינג, נמשך כ-8 חודשים ברכבות, ובמסעות רגליים של מאות קילומטרים. בליווי נציגי הבריחה שעזרו להם לחצות גבולות ולחמוק מהצבא הרוסי ששלט באזור הכיבוש הרוסי בגרמניה בסמוך לגבול הפולני.

את קורות המשפחה , אריה איתמר סיפר פעמים רבות במשך השנים. בשנת 2007 הוא העלה את הסיפור בספרו "ערפילים ערפיליים" בהוצאת בית לוחמי הגטאות "ביחד". הוא מספר בספר, את הסיפור כחוויות אישיות שחווה על גופו כילד רך בימים, מסיפורים ששמע בבית סבתו פרלה, מאימו דורה (דבורה) ומאביו החורג שלמה אוגרודובסקי שהיה יהודי פולני ציוני.  בנוסף משולבות בסיפור חוויות חייו כאדם בוגר לאחר שמשפחתו עלתה ארצה בדצמבר 1947 כתיירים פולנים.

בשנת 2013 הספר יצא לאור בתרגום לאנגלית ונקרא "Misty Mists" בהוצאת "קונטנטו". עותקים בודדים של הגירסה העברית נשארו במוזיאון לוחמי הגיטאות. הגירסה האנגלית נמצאת באתר הבנלאומי "אמאזון - AMAZON".

​

ניתן לצפות במפת נדודי המשפחה בדרכי הבריחה , העפלה ועליה ארצה של המשפחה בפרק אודות אירגוני הבריחה  באתר מורשת הגבורה של מעפילי האקסודוס בכתובת   www.exodus-1947.com .

​

הקישו כאן למעבר למפה האינטראקטיבית .

​