מספרת פנינה וייס גביש, הסיפור של 'אקסודוס' עזר לעולם להבין שהעם היהודי צריך מדינה משלו" .
נולדתי בשם פרלה וייס בשנת 1933, בעיירה טורבון שבפולין. הוריה, שרה־חיה ויוסף, פרנסו אתנו - חמש בנות ובן - ממכירת בדים.
..... היא היתה רק בת 14 כשעלתה על סיפון הפרזידנט וורפילד/אקסודוס 1947, שהפכה לסמל המאבק הציוני.
אני לא שוכחת את הסבל והכאב שגרמו הבריטים ל־4,500 המעפילים, רובם ניצולי מחנות ההשמדה. "אני לא סולחת לבריטים", היא מבהירה, "שאחרי כל מה שעברנו בשואה - הם החזירו אותנו לגרמניה. זה היה העלבון הכי גדול. אחרי השואה, נשבענו לעצמנו שלעולם לא נדרוך עוד על אדמת גרמניה - אבל הבריטים הכריחו אותנו לחזור לשם. ...
..... כמה חודשים אחרי שהסתיימה המלחמה חזרה המשפחה לפולין, לעיר שלזיה, ושם התפצלה. אני ואחותי גניה התלוונו לנציגי 'פועלי ציון שמאל' ונסעו אל העיר דושינקי - ומשם, לקראת סוף 1946, הועברנו לבית הבראה בצרפת, שם החלו להכין אותנו ועוד מאות ילדים ונערים לקראת עלייה לארץ־ישראל.
ב־11 ביולי אני ואחותי הגענו עם עוד אלפי מעפילים לנמל בדרום צרפת, שם עלינו על האונייה 'אקסודוס' (או בשמה העברי, 'יציאת אירופה תש"ז'). "ידענו שזו עלייה לא־חוקית ושהבריטים עלולים לתפוס אותנו"....
.... חודשים גניה ואני שהינו באמדן. ב־8 במאי עלינו על אוניה בנמל באיטליה והגיענו לנמל תל אביב בשבת, 15 במאי 1948 - יום לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל. "כשהגענו לנמל, הפלמ"חניקים צעקו לנו שיש לנו מדינה וכבר אפשר להניף דגל כחול־לבן....
